בפרשתנו
מסופר על בנות צלפחד שמבקשות לרשת את נחלת אביהם, כיוון שאביהם נפטר בלא בנים. לכאורה,
מהיכן בכלל מתחילה השאלה? מדוע שהבנות לא ירשו נחלה שווה בשווה עם הבנים?! שלא
נתבלבל, לא מספיק שוויון בנטל, צריך גם שיווין בזכויות.
ועוד, כאשר
הקב"ה מקבל את דברי בנות צלפחד ומשיב למשה: "ואל־בנ֥י ישרא֖ל תדב֣ר לאמ֑ר א֣יש כֽי־ימ֗ות ובן֙ א֣ין ל֔ו והֽעברת֥ם
את־נחלת֖ו לבתֽו". למראית עין נראה שבנות צלפחד השיגו את מבוקשם הנחשק. גם לנו מגיע
נחלה! אולם, כשמתבוננים טוב רואים שלכאורה זו הייתה 'שאלת קיטבג'[1]
מיותרת של בנות צלפחד. הרי לא נאמר בשום מקום בתורה קודם לכן, שהבנות לא יורשות עם
הבנים. רק עכשיו, אחרי שבנות צלפחד מבקשות נחלה, הקב"ה מלמד אותנו שרק כאשר לנפטר
יש בנות ואין בנים אז הן יורשות, אולם כאשר ישנם בנים הן לא יורשות[2].
למעשה הסיפור
הזה לא פשוט כפי שהוא נראה, והתורה לא סתם מביאה לנו אותו. כמובן שאין דבר שנכתב
בתורה סתם, ומכל מילה ומילה, קל וחומר מסיפור כזה לומדים הרבה מאד. כמו כן אין
לומר שבנות צלפחד טעו ב"פליטת פה" מיותרת. ויותר מזה רש"י כותב לנו
"אם היה לו (לצלפחד) בן לא היו תובעות כלום. מגיד
שחכמניות היו". מדברי רש"י אנו רואים שהן היו חכמות. ויותר מזה, שאלתם
גם כן הייתה במקום.
מכל הנ"ל נראה לומר, כי בנות צלפחד ידעו משהו שלנו כיום, במציאות המודרנית,
לא פשוט כלל. בנות צלפחד הבינו לבד, שהנחלה עוברת דווקא לבן ולא לבת. כיוון,
שלבנים יש את הזכות והחובה של הנהגת הבית וכלכלתו. הבנות יורשות נחלה, דרך התקשרותן
הזוגית לבעליהם, כזוג ומשפחה. ואילו הבנים צריכים לספק את הנחלה לנשותיהם[3].
ביהדות
בהמה שיש לה שני ראשים, נחשבת 'טריפה'[4].
כי אין במציאות שני ראשים לאותו הגוף. וכן ביהדות, משפחה ישראלית אינה מחולקת לגברים
ונשים פרטיים, הנאבקים זה עם זה על זכויות ומעמד. אלא המשפחה כולה היא גוף אורגני
אחד, אחדותי ושלם. וכדי שגוף אחד יתפקד כראוי, הוא חייב ראש אחד המנהיג ומכלכל
אותו וזה תפקידו של הבן. שני ראשים זה עיוות.
הגוף לא
נועד לשרת את הראש, אלא הראש הוא המשרת את הגוף, וזו מחויבותו וזכותו המספק את
מעמדו של הבן. מצד שני, חייבים לזכור שבגוף אחד לא די בראש אלא צריך גם את הלב,
המעביר את הדם לראש ולשאר הגוף שבלעדיו, לא עלינו אין כל חיות בגוף. זה הוא תפקיד
האישה. אמרו חז"ל "אישה כשרה עושה רצון בעלה", דהיינו, שמצליחה
להשפיע על רצון בעלה שיעשה מה שנראה חיובי בעיניה.
שנזכה כולנו
להבנות כמשפחה אחדותית אחת, המכירה בתפקידו של כל פרט בתוך אחדות נפלאה זו. להתקשר
איש עם אשתו, אישה עם בעלה והורים עם ילדים, בחיבור בריא, שאינו מנסה לעצב את ביתו
כבתי הגויים, שלא מכירים בייחודו של כל פרט באורגניזם הנפלא של בניין הבית.
שבת
משפחתית ומאושרת!
עקיבה.
עקיבה היקר,
השבמחקראשית כל הרשה לי לברך אותך מקרב הלב על פתיחת הבלוג המרשים. יהי רצון שימלא הקדוש ברוך הוא את אוצרך בדברים נכוחים מיטיבי דעת ומחכימים, ותזכה להגדיל תורה ולהאדירה. אמן.
כעת לגופו של מאמר.
"כיוון, שלבנים יש את הזכות והחובה של הנהגת הבית וכלכלתו"
זהו משפט לא מדויק לעניות דעתי. ישנן מסםפר תרבויות, וישנם כמה מגזרים בהם קיימים זוגות אשר האישה היא יותר דומיננטית והיא אחראית על הניהול הכלכלי של הבית בעוד הבעל מעופף/מזכה הרבים/לומד בכולל.
כשביהדות אומרים שהבנות לא יורשות אין הכוונה לומר שהעול הכלכלי לא מוטל עליהן, שהרי יש מצבים בהם המצב הוא כך.
בנוסף, נניח כדבריך, מדוע כשאין לאב בנים עוברת הנחלה לבנות? וכי כעת לא תתחתנה ובעליהן ידאגו להן?
ושוב- ברוך תהיה על מפעלך!
א. תרבויות שונות לא משנות את הדרכת התורה. וכן המציאות אינה מכתיבה את ההדרכה הנכונה.
השבמחקבכתובה הבעל מתחייב לפרנס את האישה, לדאוג לה ללבוש ולמזונות, ולא האישה לבעל. גם אם יתהפך העולם זו תשאר הכתובה.
*למרות שכיום קיימים הסכמי קדם נישואים שונים ומשונים, שצריך לעמוד על טבעו של כל הסכם כזה. ישנם בעייתים מאד, וישנם כשרים.
ב. השאלה שכאשר אין בנים הרי הנחלה עוברת לבנות, באמת במקומה, וצריכה להשאל.
נראה שגם על שאלה זו עונה התורה בהמשך (במדבר לו, י) :
"(ח) וכל־ב֞ת יר֣שת נחל֗ה ממטות֘ בנ֣י ישראל֒ לאח֗ד ממשפ֛חת מט֥ה אב֖יה תהי֣ה לאש֑ה למ֗ען יֽירשו֙ בנ֣י ישרא֔ל א֖יש נחל֥ת אבתֽיו: (ט) ולֽא־תס֧ב נחל֛ה ממט֥ה למט֣ה אח֑ר כי־איש֙ בנ֣חלת֔ו ידבק֕ו מט֖ות בנ֥י ישראֽל: (י) כאש֛ר צו֥ה יקו֖ק את־מש֑ה כ֥ן עש֖ו בנ֥ות צלפחֽד: (יא) ותהי֜ינה מחל֣ה תרצ֗ה וחגל֧ה ומלכ֛ה ונע֖ה בנ֥ות צלפח֑ד לבנ֥י דדיה֖ן לנשֽים".
כעין זה כתב ה'אור החיים הקדוש' שבנות צלפחד מרצונם החופשי, קודם לציווי ה' נישאו דווקא לבני דודיהם לנשים. זו הייתה כוונתם שעדין הנחלה תמשיך דרך הגברים של אותה המשפחה. ואפשר עוד ליתן על כך את הדעת.
בכל מקרה, כשהרוחות נושבות ועצים נעקרים משורשיהם, שבים אנו לאוצר התורה ונאחזים בה בכל הכוח. המציאות לא מכתיבה את התורה, אלא התורה את המציאות! ואנו צריכים להתבונן בתורה ולראות איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם.
שנזכה ללכת בדרך התורה, הן בהנהגה הרוחנית, התפיסתית והמעשית.
ישרים דרכי ה'.
כל טוב!
עקיבה.