בפרשתנו אנו רואים התייחסות גדולה מאד
לכוחו של הדיבור. בלק מבקש מבלעם שיקלל את ישראל. נו, ואז מה?! מה כל כך מפחיד
שבלעם יקלל את ישראל?. יותר מכך, הקב"ה כביכול מחזק את ידיו של בלק, שהרי אם
לא הייתה כל משמעות לקללה של בלעם, הקב"ה לא היה צריך לכפות את בלעם לברך ולא
לקלל.
הגמרא במסכת ברכות מקשה, כיצד נאמר על
בלעם הרשע "יודע דעת עליון", הרי אפילו את דעת בהמתו לא ידע?! ועונה
הגמרא שבלעם הרשע בוודאי לא ידע את דעתו של הקב"ה. אלא, בלעם הרשע ידע לכוון
את הרגע היחיד (1/508880 בשעה) ביום שבו הקב"ה כביכול 'כועס', ובו היה מקלל
את מי שהיה רוצה, וכך הצליח. הגמרא ממשיכה ומגלה לנו שבאותם הימים הקב"ה חמל
על עם ישראל ולא "כעס" כלל. זה שנאמר "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם
לא זעם ה".
[1]מעשה בשכנים של רבי יהושע בן לוי שעשו לו צרות צרורות. רצה רבי יהושע
לקללם באותה השעה שהקב"ה כביכול "כועס". המתין רבי יהושע לאותה
השעה בקוצר רוח, ובבוא אותו הרגע נמנם. הבין רבי יהושע שלא נכון לעשות כדבר הזה,
שנאמר "ורחמיו על כל מעשיו".
נמצאנו למדים, שע"פ האמת, אין
לקללתו של בלעם הרשע כל משמעות. אלא שבלעם הרשע ידע לנצל את ההזדמנות שהקב"ה "כועס",
ולקלל. ממילא מובן למה הפחד הגדול מבלעם הרשע, וכן הסיבה בגללה הקב"ה מתנגד
למעשה זה. הקב"ה ברחמיו לא "כעס" באותם הימים, וממילא קללתו של
בלעם לא הייתה מצליחה כלל, גם אם היה מקלל (הקב"ה הרבה עלינו את חסדיו, ולא
רק שנמנע בלעם מלקלל, הקב"ה אף הכריחו לברך).
מעשה בתייר יהודי אמריקאי שרצה לשים
סוף לצרותנו בארץ ישראל. הלך לרב אריה לוין ובקש ממנו שיקלל את נאצר ובזה יפתור את
הבעיות. ענה לא רבי אריה לוין, לקלל?! זו מדתו של בלעם הרשע. אבל נברך שעם ישראל
יזכה לגאולה שלמה, ואז נאצר כבר יבין לבד שכדאי לא להדבק בעם נפלא זה ובוודאי שלא
להרע לו.
"אור חדש על ציון תאיר ונזכה
לראות מהרה באורו" וממילא ונהרו אליו כל הגויים.
שנזכה במלחמתנו הקיומית היום, בבד בבד עם מיגור הרוע, לרומם את הטוב, והרע יתבטל מאליו.
שבת שלום!
עקיבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה