בפרשתנו
מסופר על בנות צלפחד שמבקשות לרשת את נחלת אביהם, כיוון שאביהם נפטר בלא בנים. לכאורה,
מהיכן בכלל מתחילה השאלה? מדוע שהבנות לא ירשו נחלה שווה בשווה עם הבנים?! שלא
נתבלבל, לא מספיק שוויון בנטל, צריך גם שיווין בזכויות.
ועוד, כאשר
הקב"ה מקבל את דברי בנות צלפחד ומשיב למשה: "ואל־בנ֥י ישרא֖ל תדב֣ר לאמ֑ר א֣יש כֽי־ימ֗ות ובן֙ א֣ין ל֔ו והֽעברת֥ם
את־נחלת֖ו לבתֽו". למראית עין נראה שבנות צלפחד השיגו את מבוקשם הנחשק. גם לנו מגיע
נחלה! אולם, כשמתבוננים טוב רואים שלכאורה זו הייתה 'שאלת קיטבג'[1]
מיותרת של בנות צלפחד. הרי לא נאמר בשום מקום בתורה קודם לכן, שהבנות לא יורשות עם
הבנים. רק עכשיו, אחרי שבנות צלפחד מבקשות נחלה, הקב"ה מלמד אותנו שרק כאשר לנפטר
יש בנות ואין בנים אז הן יורשות, אולם כאשר ישנם בנים הן לא יורשות[2].
למעשה הסיפור
הזה לא פשוט כפי שהוא נראה, והתורה לא סתם מביאה לנו אותו. כמובן שאין דבר שנכתב
בתורה סתם, ומכל מילה ומילה, קל וחומר מסיפור כזה לומדים הרבה מאד. כמו כן אין
לומר שבנות צלפחד טעו ב"פליטת פה" מיותרת. ויותר מזה רש"י כותב לנו
"אם היה לו (לצלפחד) בן לא היו תובעות כלום. מגיד
שחכמניות היו". מדברי רש"י אנו רואים שהן היו חכמות. ויותר מזה, שאלתם
גם כן הייתה במקום.
מכל הנ"ל נראה לומר, כי בנות צלפחד ידעו משהו שלנו כיום, במציאות המודרנית,
לא פשוט כלל. בנות צלפחד הבינו לבד, שהנחלה עוברת דווקא לבן ולא לבת. כיוון,
שלבנים יש את הזכות והחובה של הנהגת הבית וכלכלתו. הבנות יורשות נחלה, דרך התקשרותן
הזוגית לבעליהם, כזוג ומשפחה. ואילו הבנים צריכים לספק את הנחלה לנשותיהם[3].
ביהדות
בהמה שיש לה שני ראשים, נחשבת 'טריפה'[4].
כי אין במציאות שני ראשים לאותו הגוף. וכן ביהדות, משפחה ישראלית אינה מחולקת לגברים
ונשים פרטיים, הנאבקים זה עם זה על זכויות ומעמד. אלא המשפחה כולה היא גוף אורגני
אחד, אחדותי ושלם. וכדי שגוף אחד יתפקד כראוי, הוא חייב ראש אחד המנהיג ומכלכל
אותו וזה תפקידו של הבן. שני ראשים זה עיוות.
הגוף לא
נועד לשרת את הראש, אלא הראש הוא המשרת את הגוף, וזו מחויבותו וזכותו המספק את
מעמדו של הבן. מצד שני, חייבים לזכור שבגוף אחד לא די בראש אלא צריך גם את הלב,
המעביר את הדם לראש ולשאר הגוף שבלעדיו, לא עלינו אין כל חיות בגוף. זה הוא תפקיד
האישה. אמרו חז"ל "אישה כשרה עושה רצון בעלה", דהיינו, שמצליחה
להשפיע על רצון בעלה שיעשה מה שנראה חיובי בעיניה.
שנזכה כולנו
להבנות כמשפחה אחדותית אחת, המכירה בתפקידו של כל פרט בתוך אחדות נפלאה זו. להתקשר
איש עם אשתו, אישה עם בעלה והורים עם ילדים, בחיבור בריא, שאינו מנסה לעצב את ביתו
כבתי הגויים, שלא מכירים בייחודו של כל פרט באורגניזם הנפלא של בניין הבית.
שבת
משפחתית ומאושרת!
עקיבה.
