כאשר קוראים שניים מקרא ואחד תרגום השבוע, כמעט ואי אפשר שלא להרגיש
איזו תחושה בבטן כשקוראים את דברי משה רבנו באומרו "איכה אשא לבדי". כ"כ קרוב לתשעה באב,
בו (נכון לעכשיו) נקרא "איכה ישבה
בדד" הצליל של ה"איכה" קצת צובט בלב. על אחת כמה וכמה, מרגשים זאת
המתפללים השבת, בבתי כנסת בהם קוראים את דברי משה במנגינה של מגילת איכה.
מה זו בכלל המילה "איכה"?! מה משמעותה? במדרש[1]
מובא ש"איכה" היא לשון תוכחה. ומרחיב המדרש[2]
במקום אחר וכותב: "ראויות
היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה. אלא אילו הוכיחם בלעם, היו ישראל אומרים
שונא מוכיחנו. ואילו ברכם משה, היו אומות העולם אומרים אוהבן ברכן. אמר הקדוש ברוך
הוא, יוכיחן משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל".
אם נשים לב, נראה שכאשר משה רבנו אומר "איכה" זו תוכחה לפני
בניין. תוכחה לפני הכניסה לארץ וכבישתה. ואילו ה"איכה" בנבואה של ירמיה
באה לאחר חורבן. לאחר שריפת בית המקדש. אמנם, אפשר לומר שבשני המקומות המילה
"איכה משמשת לבניין. יש תוכחה הורסת ומחרבת. ויש תוכחה בונה ואוהבת.
ישנם כמה פרמטרים שצריך להיות באדם המוכיח. אמנם הפרמטר העיקרי
והמשמעותי ביותר הוא האהבה. וכבר לימדנו
זאת שלמה המלך בחכמתו "נ֭אמנים פצע֣י אוה֑ב ו֝נעתר֗ות נשיק֥ות שונֽא"[3]. משה רבנו שהיה אוהבן הגדול ביותר של ישראל, כ"כ אהב את עם ישראל
עד כדי אומרו כלפי הקב"ה "מח֣ני נ֔א מֽספרך֖ אש֥ר כתֽבת" אם לא שתסלח לבני ישראל. הוא גם יכל לתת לבני ישראל ביקורת
בונה לפני הכניסה לארץ ישראל.
להבדיל. על אחת כמה וכמה, תוכחה שמגיע אלינו מהקב"ה, אבינו
מלכנו, שאין בעולם אהבה גדולה יותר מזו. כפי שאמר לנו בפירוש ע"י הנביא מלאכי[4]
"אה֤בתי אתכם֙ אמ֣ר
יקו֔ק". כאשר הקב"ה מוכיחנו
ע"י נביאו ירמיה על חלקנו בחורבן בית המקדש. וודאי שהיא תוכחה של בניין. תוכחה
ממנה אנו צריכים ללמוד, לקבל ולהבנות. לשמוח על תוכחה זו.
והתוכחות הן מאד דומות "איכה ישבה בדד" ו"איכה אשא
לבדי".
צריכים להתחזק בקשר של עם ישראל לעמו לארצו ויהדותו. יותר מכך הקב"ה במגילת
איכה מסביר לנו שעלינו להתקשר גם למקור חיותו של העם היהודי, המקום דרכו מתבטא
הקשר בין עם ישראל להקב"ה באופן הכי ברור וצלול.
לנו לא קל להבין את החוסר של בית המקדש, כי לא ראינו. מושלים על כך
חכמים: למה הדבר דומה, לילד שנולד בתוך כותלי בית הכלא, לעולם לא ראה אור יום, גן
ציבורי, קניון וכד'.. כל יום מגיע אליו עד המיטה מגש עם פת לחם יבשה וכוס מים
(שירות מלא), הכביסות שלו גם נעשו ע"י "משרתים". יום אחד, באו
להציע לו לצאת מבית הכלא. למרבה ההפתעה, הילד נענה בשלילה. מה רע לי?! שאל את
האנשים. יש לי הכל, אוכל עד למיטה וכביסה עושים לי. מה חסר?!
והנמשל פשוט. אי אפשר להבין מה חסר בלי לדעת מה יכול להיות. לא זכינו
לראות. אבל יש לנו עדויות מוכחות על מצב אידיאלי זה, בספר מלכים מתקופת שלמה המלך.
תקופה בה עם ישראל היה בשיא האימפריה (יחסית לאותו הדור), ובאו מכל העולם ללמוד
מישראל ולקבל מחכמתו.
וכך מספרת האגדה: תשעה באב אחד, ראה נפוליאון יהודים יושבים על הרצפה ובוכים,
שאל אותם על מה ועל שום מה הבכי? נענו לו היהודים, על שנשרף מקדשנו, על כך אנו
בוכים. תהה נפוליאון שלא הגיע לידו שמוע שכזו ושאל, מתי זה קרה? ענו לו היהודים
שמאורע זה קרה לפני כ 2000 שנה. נדהם נפוליאון ואמר "עם שזוכר את עברו,
ומצטער על חורבנו, מובטח לו שייגאל וישוב לארצו"[5]
ואנו נוסיף ויבנה לו בית המקדש בתפארתו במהרה בימנו!
שנזכה להתבונן בדברי האהבה של משה בפרשתנו, ובדברי האהבה של ירמיה במגילת איכה. ומתוך כך להתקשר יותר לעם, לארץ, לתורה, ולבית המקדש.
תחילת הגאולה היא בעצם ההשתוקקות אליה.
"אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו"
שבת שלום לגאולה שלמה!
עקיבה.
עקיבה.
